נתייחס לארבע טענות משנה ונשיב עליהן:
- טענה: לא נותרו שטחים לבניה בישראל.
תשובה: כל הנוסע בכבישי ישראל רואה שקיימים שטחים פתוחים רבים.
בניה בשטחים פתוחים היא פתרון אפשרי (הדורש שינוי של תכניות המתאר הארציות), אולם לא היינו רוצים לפגוע בשטחים הפתוחים. מוסכם כי לטבע יש חשיבות רבה.
- טענה: המחסור הוא בקרקעות באזורי הביקוש.
תשובה: אין פליאה על מחירים גבוהים באזורי ביקוש נדירים כגון מרכז ת"א או הרובע היהודי בירושלים.
חסרות קרקעות בערים איכותיות באיזור המרכז, ניחא. בשדרות ובנתיבות חסרה קרקע? במעלות ובשלומי חסרה קרקע? בטירת הכרמל חסרה קרקע? בלוד ורמלה חסרה קרקע? התשובה היא שבמעלות, בשדרות, בטירת כרמל וברמלה קרקעות לבניה אינן במחסור. מדוע אפוא עלו גם שם מחירי הדירות פי שניים? - טענה: בערים הגדולות לא נותרו שטחים לבניה ושם בוודאות מחירי הקרקעות יוסיפו לעלות.
הפתרון: ציפוף בדרך של פינוי בינוי. כל שכונה בדרום תל אביב, ברמת גן, בעיר התחתית בחיפה, וכל שכונה אחרת ברחבי המדינה אשר נבנתה בשנות החמישים והשישים ומאופיינת בבניינים ישנים בני שתי קומות כל אחד, היא פוטנציאל לפינוי בינוי. כל בנין שהוא כיום בן שתי קומות, יתנשא בעתיד לגובה של 8-40 קומות. מדובר בהגדלת שטחי הבניה פי כמה. תוספת של שני מיליון דירות ללא פגיעה בשטחים פתוחים.
בשנים האחרונות החלו דיונים ותכנונים העוסקים בציפוף משמעותי של הבניה בערים הגדולות.