מחירי הדיור

המיתוס: קיים מחסור בדירות בישראל

המיתוס: קיים מחסור בדירות בישראל

אומרים לנו: ברור שעלו המחירים, הרי קיים מחסור בדירות בישראל.

הבה נפריך את המיתוס.

עיצמו עיניכם והצטרפו אלי לסיור ברחובות ערי ישראל.  אני נוהג, אתם יושבים לצידי ומביטים מהחלון.  נתחיל בשכונה שלכם ואח"כ נעבור לשכונות סמוכות ונמשיך גם לערים אחרות שנסעתם בהן לאחרונה.  שכונות יוקרה, שכונות עוני, אזורי תעשיה

האם ראיתם אנשים המתגוררים ברחוב כי אין להם דירה ? (אין הכוונה להומלסים שנפלטו מהחברה).
האם אוהלים נטויים בצידי הדרכים ?   האם ראיתם משפחות: אבא, אמא ושלושת ילדיהם יושבים על הקרקע ולצידם מזוודות ?  אני לא ראיתי וגם אתם לא ראיתם. 

עברתי בכל הארץ.  ראיתי בת"א הומלסים ישנים על ספסלים ברחוב.  ראיתי מאהל מחאה בדרך נמיר קרוב לרכבת מרכז בת"א.  לא ראיתי  100,000 משפחות ברחוב. 

חישבו לרגע ונסו להיזכר גם בשנת 2008 ובשנים שקדמו לה.  אלה השנים שבהן טוענים שהצטבר מחסור בדירות.  האם מהשנים האלה זכורות לכם תמונות של משפחות המתגוררות עם מזוודות ברחוב וממתינות לדירות חדשות שייבנו עבורן ? 
האם על כל דירה אשר מוצעת למכירה  רבים הקופצים באותו יום, וכל אותם אלה שלא הצליחו לרכוש, חוזרים ומבשרים בבושת פנים למשפחתם כי גם בחודשים הקרובים יאלצו להתגורר ברחוב ?

המסקנה מהתיאורים המוגזמים האלה: לא חסרות דירות בישראל.  כל אחד מתגורר בדירה כלשהי תחת קורת גג.

בשנותיה הראשונות של המדינה אכן היה מחסור בדירות.  עולים חדשים התגוררו בצריפים, בפחונים, ובאוהלים במעברות. 

בשנת 1950, סבי וסבתי שיכנו בדירתם הקטנה בחיפה, למשך כשנה, משפחה של קרובי משפחה שעלו מפולין.  זו דוגמא למחסור בדירות.

בתחילת שנות התשעים, כשעלו לארץ קרוב למיליון עולים חדשים מברית המועצות, נוצר מחסור בדירות.   שר השיכון דאז אריאל שרון ז"ל, פעל כ- "בולדוזר" כדי לפתור את הבעיה.  פתרון שכלל האצת הבניה, הסכמים עם קבלנים כפרוייקטורים ולא כיזמים (הסרת הסיכון הפיננסי מהקבלנים), פתיחת חסמים ביורוקרטיים ופתרונות זמניים של אתרי קארוואנים.  כך נפתרה בעיית המחסור הצפוי.

בישראל של המאה ה- 21 זה אינו המצב.  אמנם לא כל אחד מתגורר בבית חלומותיו אולם אין כיום אנשים המתגוררים באוהלים וכנראה שאין מחסור בדירות.  מחסור כזה גם לא היה כאן בעשור האחרון.

טיעון נוסף: אמנם הכל גרים בדירות ולא ברחוב, אולם נאלצים להצטופף יותר מבעבר.  למשל זוגות צעירים הממשיכים לגור עם הוריהם.
הלמ"ס (= הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) טוען אחרת.  אם הטיעון נכון ברמת המדינה ולא כמקרים בודדים, הרי שנראה אותו בא לידי ביטוי בהגדלת צפיפות המגורים במונחי נפשות למ"ר (כתוצאה מריבוי מקרים בהם שתי משפחות המתגוררות בדירה אחת), או לחילופין הקטנת מספר החדרים לנפש.  ובכן הטיעון אינו נתמך בנתונים מהשטח: ההיפך הוא הנכון.  לפי נתוני הלמ"ס,  ממוצע החדרים לנפש עולה מדי שנה והוא כעת 1.23 בממוצע לעומת 1.19 בשנת 2008, דהיינו על כל נפש יש כעת יותר חדרים.

טענה אחרת הנשמעת היא שהמחסור קיים באיזורי הביקוש דהיינו בגוש דן. 
אם המחסור בדירות קיים רק בגוש דן וממנו נגרמה עליית המחירים, מדוע אם כן גם בפריפריה עלו מחירי הדירות פי 2 ?

תגובה אחת
  1. נגה אפרתי

    יריב , אתה כותב מעניין ומלמד.

השארת תגובה

כתבות נוספות בנושא מחירי הדיור בישראל:

גלילה לראש העמוד