האם הרשות המחוקקת (הכנסת) והרשות השופטת (בג"ץ) יתמכו במיסוי שכ"ד?
התשובה: לא. להיפך; הן תפרענה ככל האפשר.
חברי הכנסת מייצגים לכאורה את ציבור בוחריהם. בפועל מרביתם פועלים קודם כל לטובתם של מקורבים ובעלי הון התומכים בהם בקמפיינים ויבטיחו להם ג'ובים בעתיד.
גם השופטים מגיעים ממילייה מסוים. שופטים נמצאים בין משכירי הדירות ולא בין השוכרים. לא סביר שיאפשרו צעדים שיגרמו לפגיעה ישירה בציבור בעלי הדירות שעימו הם נמנים.
ניתן להביט בהצהרות ההון של חברי כנסת ושופטים; לפחות של אלה שניאותו להצהיר על הונם.
בפרפרזה על דברי ראש הממשלה המנוח מנחם בגין: "יש שופטים בירושלים"; אכן יש שופטים בירושלים ולכל אחד מהם כנראה יותר מדירה אחת..
אגב, הצעות חוק לדרישת הצהרת הון מנבחרי ציבור טורפדו ע"י חברי הכנסת והשרים. למשל יאיר לפיד שטען שלא היה רוצה שילדיו ידעו מה הוא הונו.
בהקשר לנדל"ן, צפינו בהדגמה להתגייסות הכנסת ומע' המשפט בעת שרשויות אלה ניטרלו את הצעת החוק למיסוי דירה שלישית.
ראינו את הלוביסטים ובעלי העניין מקרב חברי הכנסת בדיונים על מיסוי דירה שלישית. חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה שנחשבו חברתיים, קמו כאיש אחד והתנגדו לחוק באמתלות שונות.
נכון אמנם שהחוק היה גרוע ורשלני ושהבאתו לדיון היתה חפוזה, אולם האם קרו בעבר מקרים שבהם שופטים פסלו חוק בגלל פרוצדורת הבאת חוק בפני חברי הכנסת? רבים מהחוקים עוברים באופן הזה ובראשם חוק ההסדרים העובר מדי שנה. מדוע נזעקו השופטים לפסול מכל החוקים דווקא את החוק הזה ועוד באמתלות פרוצדוראליות? התשובה ברורה: האינטרס האישי של כל אחד מהשופטים. מערכת המשפט כלל לא היתה צריכה לדון בפסילת החוק אולם מרגע שהחולט בכל זאת לדון, השופטים בעלי העניין האישי, דהיינו כל אלה שיפגעו מיידית מהחוק, היו צריכים לפסול עצמם מהדיון.