השכר הממוצע במשק בשנת 2022 היה 10,500 ₪ לחודש  ומכאן שאם מחיר דירה ממוצעת היה 1,765,000 ₪, הרי שנדרשים 170 חודשים לרכישת דירה, דהיינו 14 שנים.

השכר הממוצע מעיד לכאורה על כח הקניה שבידי הציבור אולם למעשה המצב חמור בהרבה.  
ראשית יש לזכור כי רוב הציבור משתכרים פחות מהשכר הממוצע. השכר הממוצע אינו השכר החציוני אלא גבוה ממנו.
הדגמה: אם אני ואתה משתכרים כל אחד 5,000 ₪ ואילו השלישי משתכר 80,000 ₪ בחודש.  הרי שהשכר הממוצע של שלושתנו הוא 30,000 ₪, בעוד שהשכר החציוני הוא רק 5,000 ₪…

השכר החציוני אינו נאמד ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אולם עומד ככל הנראה על 8,000 ₪.
לפיכך לפי החשבון המוצג לעיל, לרכישת דירה כבר נדרשים 220 חודשים, דהיינו 18 שנים. 
שנית יש לזכור כי השכר החציוני והשכר הממוצע הם שכר ברוטו ולא נטו.  העובד מקבל שכר לאחר ניכויי חובה של מס הכנסה, מס בריאות וביטוח לאומי. 
שלישית, גם אם מביאים בחשבון את השכר נטו, הרי שגם הוא אינו השכר שממנו אמורה משפחה לרכוש דירה, כי מהשכר נטו יש להפחית ארנונה, מים, חשמל, הוצ' חינוך ובריאות, קניית מזון וביגוד וכמותרות גם החזקת מכונית יחידה.  מסקנה: לזוג כזה לא נותרת הכנסה פנויה המאפשרת רכישות דירה.

בהשקעה של 3,500 ₪ לחודש, אין אפשרות לרכוש דירה שמחירה 1,765,000 ₪, אפילו ההחזרים נמשכים במשך 40 שנה ואפילו הריבית היא 0%.

אם כך, כיצד ממשיך הפרדוקס להתקיים; כיצד לא הכל קורס?

התשובה: ההכנסות אינן מתפלגות באופן אחיד בין כולם.
קיימים העשירונים העליונים (מבחינת הכנסות ומבחינת נכסים) שאצלם מרוכזת מרבית ההכנסה והם המסוגלים לרכוש את הדירות.